כדי ללמד ילד איך עושים דברים או איך מתנהגים, אפשר לנקוט במספר דרכים. הדרך הטבעית ביותר ללמידה של התנהגות היא באמצעות חיקוי.
ילד רואה איך האנשים והילדים שמסביבו מתנהגים, והוא נוטה באופן טבעי לעשות אותו דבר. במקרים אחרים, יש צורך ללמד את הילד באופן ספציפי מה מותר ומה אסור.
הלמידה נעשית באמצעות הדרכה מכוונת, שמלווה בדרך כלל בהסבר ברמה זו או אחרת למה צריך או לא צריך להתנהג בצורה מסויימת.
כאשר לא מדובר במשהו חשוב מידי או מסוכן, מבוגרים מאפשרים לילדים גם למידה מתוך התנסות. לעיתים הילד מצליח, ולעיתים הוא נכשל ומנסה שוב ושוב עד שהוא מצליח לעמוד בציפיות.
אך יש ילדים, שמתקשים ללמוד באמצעות הדרכים הטבעיות והרגילות שתוארו. הקושי יכול לנבוע מעיכוב התפתחותי, מבעיה אורגנית, או מלקות כלשהי. בכל מקרה, כאשר ההתנהגות הרצויה והמקובלת לא נרכשת באמצעים הרגילים, יש צורך בהתערבויות מכוונות יותר, ובלמידה באמצעות "עיצוב התנהגות".
כיצד פועל עיצוב התנהגות?
המקור לשיטת הלמידה הוא בפסיכולוגיה ההתנהגותית (ביהביוריסטית) שעוצבה על ידי סקינר. סקינר הסתמך על סדרת הניסויים המפורסמים של פאבלוב, שהצליח לגרום לכלב להפריש ריר בתגובה לצלצול של פעמון, משום שיצר קשר (התניה) בין צלצול הפעמון לבין הופעת מזון. הוא טען שניתן לעצב ילד להיות כל דבר על ידי התניות, חיזוקים ועונשים.
בעיצוב התנהגות, לוקחים פעולה או התנהגות מסובכת, ומפרקים אותה לסדרה של פעולות פשוטות. מלמדים את הילד ומתרגלים אותו בכל פעם בחלק קטן מההתנהגות הנדרשת, ומחזקים אותו בעזרת תגמול כאשר הוא מבצע את הנדרש. כך נלמדות כל הפעולות הקטנות, עד שלבסוף ניתן לחברן מחדש להתנהגות הרצויה הכללית.
מתי משתמשים בעיצוב התנהגות?
כאמור, הצורך בעיצוב התנהגות מתעורר כאשר למידה אחרת אינה מצליחה. כשילד או מבוגר אינו מסוגל להבין את מהותה של פעולה, את ההגיון בה או את העקרונות החברתיים שמאחוריה, ובכל זאת חשוב שילמד להתנהג באותה צורה, משתמשים בעיצוב התנהגות.
זוהי דרך עבודה נפוצה עם ילדים הסובלים מפיגור שכלי למשל, ועם ילדים אוטיסטים. ילדים מפגרים לא יכולים תמיד להבין מה שנדרש מהם.
ילדים הסובלים מאוטיזם לא מבינים את העקרונות החברתיים, ולכן צריכים ללמוד מה הם מצופים לעשות גם בלי להבין זאת. עם זאת, גם ילדים עם ליקויים פחות חמורים, כגון הפרעות קשב וריכוז או לקויות למידה שונות, ובעיות התנהגותיות על רקע רגשי או חברתי, יכולים להרוויח משימוש בתוכניות של עיצוב התנהגות.
ילדים עם בעיות מסוג זה, מביעים פעמים רבות את רצונם להשתפר ולשנות את דפוסי ההתנהגות וההתמודדות שלהם, אך הם מתקשים לעשות זאת, כאילו אינם שולטים בנטיותיהם.
איך עושים את זה?
תוכנית לעיצוב התנהגות צריכה להתגבש בשיתוף פעולה בין איש מקצוע (מורה לחינוך מיוחד, יועצת, פסיכולוגית חינוכית וכד'), לבין המורים וההורים של התלמיד, או הצוות המטפל בו.
ראשית, יש להגדיר התנהגויות לשימור והתנהגויות לשיפור, התנהגויות שרוצים לראות יותר, והתנהגויות שרוצים לראות פחות.
לאחר מכן, מוגדרות הטבות והקלות שניתן לתת לילד מצד אחד, וכן התגובות המדוייקות שהילד יקבל אם יתנהג באופן לא רצוי (למשל, אזהרה, הרחקה מהכיתה, שלילת הפסקה, זימון ההורים, השעייה וכד').
מוגדרות תגובות חיוביות גם להופעתן של התנהגויות רצויות, אך חשוב לעודד את הילד, לשבח אותו לגלות אמפתיה למאמציו גם אם לא נראות התנהגויות ספציפיות. חשוב להזכיר לילד בכל יום מה מצופה ממנו, ולתת לו משוב על היום הקודם, כמו כן, יש לסכם כל יום ולתת משוב לילד (ובדרך כלל גם להוריו).
חיזוק ההצלחות יכול להיות מילולי, או באמצעות כלכלת אסימונים, מתן הטבות או פרסים קטנים.