ילדים ופעוטות עוברים במהלך חייהם תהליכים התפתחותיים שונים החל מהשבועות הראשונים לחייהם.
שלבי ההתפתחות של ילדים כוללים בין היתר התהפכות, זחילה, עמידה, הליכה שאלו הם שלבי התפתחות הפיזיים אך לצד התהליכים הפיזיים הם עוברים גם שלבי התפתחות רגשיים ושכליים.
מה הסיבה לכך שילדים ופעוטות מאמצים אובייקט מעבר?
הזמן עובר, הילד גדל, היכולות הפיזיות והמוטוריות מתפתחות ומשתפרות, הוא הולך לבד, עולה ויורד במדרגות, אוכל לבד, מתלבש לבד, והופך ליותר ויותר עצמאי.
העצמאות הפיזית באופן טבעי מאפשרת לו להתרחק מהוריו מה שיוצר מצב בו לעיתים הוא מתמודד עם מצבים שונים אשר מעוררים תחושת תסכול, לחץ, פחד ועוד, והוא נאלץ למצוא דרכים משלו על מנת ולהתמודד עם התחושות והרגשות שצפים. אם בעבר את הנחמה, התמיכה וההרגעה קיבל מהוריו כמעט בכל רגע שהיה זקוק לכך עם הפיכתו לעצמאי יש מצבים בהם הוא יקבל את תמיכת הוריו אך לא תמיד זה יקרה במועד האירוע בו הוא ירגיש את הצורך בתמיכה.
כחלק מהדרך שלו להתמודד עם המצב, פעמים רבות מוצא הילד חפץ רך ונעים כמו בובה, דובי או שמיכה, חפץ אותו הוא מאמץ ובעזרתו הוא מצליח להרגיע את עצמו כאשר ההורים רחוקים ממנו ויש לו צורך בהרגעה.
החפץ עצמו לא ממש משנה, מה שמשנה זה התפיסה הסובייקטיבית של הילד את החפץ ותפקידו, ושמבחינתו כך הוא מקבל את המענה, ואת ההרגעה בשעת הצורך. עם הזמן וככל שהילד גדל ומתפתח הצורך בחפץ המעבר הולך וקטן ובשלב כזה או אחר לרוב הוא נפרד ממנו ביוזמתו.
האם כל פעוט וילדה נקשרים לחפץ מעבר?
אובייקט מעבר הוא למעשה כלי עזר התומך בילד ולכן מרבית הילדים מוצאים חפץ כזה או אחר התומך בהם ומסייע להם להירגע בשעת מצוקה רגשית.
אך אין זה אומר שכל הילדים נעזרים באותו כלי עזר, יש ילדים שהדרך שלהם להירגע זה על ידי מציצת מוצץ או אצבע, משחק בשיער או מגע בפנים או כל פעולה אחרת אשר מזכירה להם את הדרך בה ההורה נמצא שם עבורם ועוזר להם להירגע כאשר יש צורך בכך.
אין ספק שכאשר יגיע שלב הפרידה תהליך הפרידה מהחפץ לרוב יהיה קל ופשוט יותר מאשר פרידה מתנועה או ריטואל שקשור לגוף, כמו שפרידה ממוצץ לרוב פשוטה יותר מאשר הפסקה של מציצת אצבע.
כיצד נפרדים מאובייקט המעבר בצורה בריאה?
לרוב תהליך הפרידה קורה לבד כאשר הילד מרגיש מסוגל, חש שהוא יכול ובעל כוחות נפשיים להתמודד עם מצבים ואירועים מתסכלים ומלחיצים ללא תמיכה המגיעה מעזרה חיצונית. זה לא תוכנית קבועה ואין לזה זמן ידוע מראש מתי זה צריך לקרות או לא, בסופו של דבר לכל ילד הקצב שלו וחשוב לא להאיץ את התהליך ולהפחית את ההתערבות בכך כמה שניתן, משום שלעיתים דווקא יצירת הלחץ תגרום לרגרסיה ולתלות בתמיכה החיצונית.
יש מצבים בהם ניתן לעשות תהליך של פרידה חלקית, למשל לצמצם את השימוש בחפץ ולהגביל את השימוש בו לזמן השינה בלבד, או רק בגן. חשוב לתקשר את זה עם הילד ולפעול יחד איתו כדי למצוא את הזמן והדרך הנכונה לו ביותר.
חשוב מאוד לכבד את הקצב של הילד, לתת לו תחושה שהוא בסדר ולהימנע מלתת לו תחושה שהוא מתנהג כמו תינוק, לעשות הכל כדי לפתח בו את תחושת המסוגלות, הבטחון העצמי העצמית, לחזק את יכולת ההתמודדות שלו עם מצבים שונים ולמצוא נחמה ללא חפץ המעבר.