טטנוס היא מחלה חמורה אך ניתנת למניעה, המשפיעה על שרירי הגוף והעצבים. במקרים רבים, היא נובעת מפצע עור שהופך להיות מזוהם על ידי חיידק הנקרא Clostridum tetani, שנמצא על הקרקע.
כשהחיידק נמצא בגוף, הוא מייצר נוירו טוקסין, חלבון הפועל כרעל למערכת העצבים, וגורם לעוויתות שרירים. רעלן זה עשוי לעבור בגוף באמצעות מערכת הדם ומערכת הלימפה.
ככל שהוא מתפשט בגוף באופן רחב יותר, הוא פוגע בפעילות התקינה של העצבים, מה שמוביל לעוויתות שרירים מוכללות, העלולות להיות כה חזקות, עד שהן קורעות את השרירים או אפילו גורמות לשברים בעמוד השדרה. ללא טיפול, טטנוס עלול להיות קטלני.
טטנוס מולד
צורה נוספת של טטנוס, המתרחשת בתינוקות שנולדים בתנאים שאינם תברואתיים, במיוחד אם גדם חבל הטבור הופך להיות מזוהם.
כיום, חיסונים שגרתיים לטטנוס מייצרים נוגדנים שאימהות מעבירות לתינוקות שטרם נולדו. שילוב נוגדנים אימהיים אלו ושיטות טיפול סניטריות, מאפשרות לטפל היטב בטטנוס מולד.
מניעת טטנוס
קיימות שתי שיטות חשובות למניעת טטנוס: קבלת חיסון; וקבלת זריקה לאחר פציעה שעלולה לגרום לטטנוס. חיסון טטנוס הוא חלק מחיסונים נגד דיפטריה, טטנוס ושעלת. ילדים מקבלים סדרת ארבע מנות של חיסונים אלו טרם גיל שנתיים, ולאחר מכן המינון המומלץ הוא בגילאי ארבע עד שש. בגילאים מבוגרים יותר, מומלץ להשתמש בחיסוני בגילאי 11-12, או מאוחר יותר אם החיסונים הוחמצו.
זריקות טטנוס ודיפריה צריכות להינתן לילדים אחת לעשר שנים עד גיל ההתבגרות. חיסון זה מומלץ אף לנשים הרות במהלך המחצית השנייה של כל הריון, ללא קשר לעובדה שקיבלו את החיסון בעבר.
מניעת טטנוס מולד
נשים הרות המקבלות חיסוני טטנוס יכולות למנוע מצב זה, כמו גם הקפדה על לידה בתנאים סניטריים וטיפול נכון בחבל הטבור. נשים בהריון צריכות להתייעץ לגבי רשימת החיסונים המומלצת עם הרופא המיילד, הרבה לפני תאריך הלידה.
ויש לוודא שהילדים אינם מחמיצים את מועדי החיסונים. בדומה לכל לוחות החיסונים, קיימים חריגים חשובים ונסיבות מיוחדות. הרופא מקבל את המידע העדכני ביותר.
זריקת טטנוס לאחר פציעה
מינון הזריקות תלוי במספר השנים שחלפו מאז החיסון האחרון של הילד, ובהתאם לאופי הפצע. הרופא עשוי להמליץ על מגבר טטנוס, בהתאם לגיל הילד ואופי הפצע, או על זריקת טטנוס גלובולין חיסוני (TIG), על מנת לנטרל כל רעלן ששוחרר על ידי החיידק.
כל פצע בעור, במיוחד נקב עמוק או פצע שעלול להיות מזוהם עם צואה, אדמה או רוק, יש לחטא ולחבוש מיד. אך בעוד שחשוב לחטא את כל הפצעים, יש לזכור כי חיטוי אינו תחליף לחיסון. חשוב להתייעץ עם הרופא לגבי מניעת טטנוס, כך שהחיסונים של הילד יתקבלו בזמן ויספקו טיפול מונע לאחר החשיפה, אם הילד אובחן עם פצע הנמצא בסיכון לטטנוס.
ילד שמפתח טטנוס, יטופל בבית החולים, ביחידה לטיפול נמרץ – שם הוא מקבל אנטיביוטיקה להריגת חיידקים ונטרול הרעלן שהחיידקים הפיצו. הילד יקבל אף תרופות על מנת לשלוט בעוויתות שרירים, ועשוי לקבל טיפול לתפקודי הגוף החיוניים.
חשיבות הטיפול הרפואי
אם ההורים אינם בטוחים אם הילד חוסן נגד טטנוס, או אם הם יודעים שהם אינם מחוסנים באופן מלא, יש להתייעץ עם הרופא. אם החיסון האחרון בוצע לפני עשר שנים, יש לעדכן את החיסון.
אם הילד היה מעורב באירוע של נקב או פצע עמוק אחר, יש לחטא את הפצע ולהתייעץ עם הרופא לגבי זריקת טטנוס שלאחר החשיפה. אם הילד מפתח התכווצויות או עוויתות שרירים, במיוחד לאחר פציעה, יש לקבל טיפול חירום רפואי.