דיסגרפיה היא לקות למידה הפוגעת בעיקר ביכולת הגרפית באופן כללי, ובכישורי הכתיבה באופן ספציפי. במקרים רבים מופיעה הדיסגרפיה ביחד עם דיסלקציה (הפוגעת בקריאה), אך היא יכולה להופיע גם כלקות למידה ספציפית בפני עצמה.
הדיסגרפיה עשויה להיות קשורה לתהליכים קוגניטיביים, וגם לתהליכים מוטוריים של תיאום עין-יד, טונוס שרירים, ורכישת יד דומיננטית.
סימפטומים של דיסגרפיה
דיסגרפיה מתבטאת, כאמור, בפגיעה בכתיבה, פגיעה אשר יכולה להופיע במגוון דרכים. בדרך כלל כתב ידם של אנשים הסובלים מדיסגרפיה פשוט אינו קריא.
הם עצמם לא מסוגלים לזהות את האותיות והמילים שכתבו. צורת האותיות שלהם אינה קבועה, ולכן קשה לפענח את האותיות המעוותות. כאשר מצליחים לקרוא את הכתוב מתגלה חוסר קוהרנטיות בתוכן (משום שנדרש מאמץ כה רב לפעולת הכתיבה עצמה), וריבוי של שגיאות כתיב.
לעיתים יש ערבוב של סדר האותיות במילה. גם כשכתב היד קריא יחסית, הכתיבה דורשת מאמץ רב, והיא איטית ביותר. ארגון הדף גם הוא לקוי, כך שהכתיבה צפופה, האותיות קטנות, אין רווח בין מילים ואפילו בין שורות.
הקושי בכתיבה משפיע באופן עקיף על היכולות האקדמיות ועל הציונים. ראשית, ישנם מוסדות בהם שגיאות הכתיב עצמן מובילות להורדת ציון. גם חוסר יכולתו של המורה לפענח את הכתב ולקרוא את תשובותיו של התלמיד נמצא בעוכריי התלמידים.
בנוסף, המאמץ הרב שמושקע בכתיבה דורש אנרגיה ומשאבים שמגיעים על חשבון יכולתו של התלמיד לנסח את תשובותיו, לבטא את רעיונותיו וידיעותיו, וכך הישגיו נפגעים בצורה משמעותית.
לכישלונות וקשיים לימודיים עשויים להיות גם השלכות רחבות יותר בתחום החברתי, המשפחתי והרגשי, ולהתבטא גם בקשיי התמודדות והפרעות התנהגותיות.
אבחון דיסגרפיה
הצורך באבחון דיסגרפיה עולה כאשר גננות, מורות או הורים שמים לב לקושי בציור או בכתיבה, אחיזה לא נכונה של העפרון, קושי ברכישת כישורי הכתיבה וכתב יד לא קריא ולא מאורגן.
האבחון הנדרש הוא אבחון דידקטי, בו איש מקצוע (בדרך כלל פסיכולוג חינוכי או מאבחן דידקטי) מאתגר את הילד במשימות שונות, תוך תצפית על ביצועיו ובחינת הישגיו.
חשוב לבדוק אם הדיסגרפיה היא הלקות היחידה, או שישנן לקויות נוספות הנלוות אליה. פעמים רבות קשה להבחין האם קושי בכתיבה נובע מקושי בקריאה שנגרם בעקבות דיסלקציה, או שמדובר בלקות למידה בפני עצמה.
השפעת דיסגרפיה על הילד בהווה ובעתיד
דיסגרפיה היא לקות למידה שנתקלים בה כמעט בכל תחום לימודי, אך מצד שני – זוהי בעייה ספציפית שעם המודעות וההתקדמות הטכנולוגית עשויה להיות בעלת השפעות מינימליות על הישגיו של הילד (זאת כמובן בהנחה שאין לקויות למידה נוספות).
בכיתות הנמוכות ילדים עם דיסגרפיה נאלצים להתמודד עם הקושי הרב בלימוד הכתיבה, ועם הדרישה לסדר וארגון במחברות. אך ככל שמתקדמות השנים, הדרישה הזו הולכת ויורדת.
כיום מקובל להגיש עבודות מודפסות, וגם ילדים שיושבים בכיתה עם מחשב ומקלידים במקום לכתוב הם חזון נפרץ. בבגרות הצורך בכתיבה יורד עוד יותר, ואנשים מוצאים פתרונות שיחליפו את הכתיבה שאינה טבעית להם.
טיפול בדיסגרפיה
כדי להעניק טיפול מתאים לילדים הסובלים מדיסגרפיה, חשוב קודם כל להיות מודעים וקשובים לצרכיו של כל ילד. למרות שאי אפשר בדרך כלל לוותר כליל על דרישות גרפיות או על כתיבה, אך התאמה של תוכנית הלימודים לילד, הוספת שעות לימוד ותרגול עשויה לעזור.
כמו כן יש לשקול שימוש בטכנולוגיות חדשות המאפשרות לילד לבצע את כל מטלותיו מבלי להידרש לכתיבה, וכך לפנות את משאבי הלמידה שלו גם לתחומים אחרים. שימוש בהקלטה, בחינה בעל פה, הקלדה במחשב וכד' יכולים להיות מועילים ביותר.