מבחן בנדר-גשטלט הוא מבחן פסיכולוגי, שמהווה חלק מהסוללה הבסיסית המקובלת של אבחון פסיכולוגי.
עם זאת, נעשה במבחן זה שימוש נרחב גם בסוללות אבחוניות אחרות, כגון אבחונים דידקטים שונים, ואבחונים של תקפוד נוירולוגי.
המבחן פותח על ידי לורטה בנדר, והוצג לראשונה ב-1938. בשנת 2003 יצאה השלמה למבחן, הנקראת "בנדר II". על הגירויים המקוריים נוספו כרטיסים נוספים, המתאימים לנבדקים בוגרים יותר וכוללים תפיסה מרחבית.
מהלך הבחינה
מבחן בנדר המקורי מורכב מ-9 כרטיסיות. על כל כרטיס מופיעה צורה כלשהי. לנבדק מוגשים דפים, עפרונות ומחק, והוא מתבקש להעתיק את הצורה המופיעה על הכרטיסיה "הכי טוב שהוא יכול".
כל כרטיס מוגש לו בנפרד. לאחר הנבדק מסיים להעתיק את כל הצורות, הבוחן לוקח את הכטיסיות ואת הדפים עליהם הנבדק העתיק, מגיש דף נוסף, ומבקש מהנבחן לצייר שוב את הצורות, על פי מה שזכור לו (חלק זה נקרא recall).
מטרתו של מבחן בנדר-גשטלט
במקורו, הוצג המבחן על מנת לבחון את תפיסת הגשטלט של הנבדק. גשטלט היא ההבנה ש"השלם גדול מסכום חלקיו", ובהקשר גרפי- אסופת קווים וצורות מקבלת משמעות גדולה יותר כאשר היא נפרסת על הדף בצורה מסויימת (4 קוים הם לא סתם 4 קווים, אם הם מונחים בצורת ריבוע).
העתקת הצורות בבנדר דורשת יכולת תפיסה של המשמעות שיוצרים הקוים. בנוסף, מהווה הבנדר בדיקה של יכולת ויזיו-מוטורית (תיאום עין יד), ויכולת גרפית.
ללא יכולות אלה, גם כשתפיסת הצורות תקינה, הנבדק לא יצליח להעתיקן היטב. באופן משני, מהווה הבנדר בחינה של זכרון לטווח קצר (כמה צורות זוכרים), וכן מהווה כלי נוסף לניתוח דינמי-אישיותי בתוך סוללה של אבחון פסיכולוגי.
משמעות הצורות
כל כרטיסיה בבנדר מציגה צורה בעלת מאפיינים שונים. חלק מהצורות הן עגולות, וחלק בעלות זוויות. חלקן מורכבות מעיגולים וחלקן מנקודות.
חלקן פתוחות וחלקן סגורות. להבדלים אלה משמעות גדולה ביכולת הויזו-מוטורית הנדרשת על מנת לציירן. לדוגמא, קשה יותר לצייר נקודה מאשר עיגול. קל יותר לשמור על קו ישר במימד אחד, מאשר לשמור על סדר בשני מימדים (למשל- לצייר שורה של שלשות עיגולים אלכסוניות).
ההתמודדות עם הצורות השונות יכולה ללמד את הבוחן לגבי יכולת התפיסה והגשטלט של הנבדק. צורות שמורכבות מתת-קבוצות למשל, צפוי שכל קבוצה תועתק באופן נפרד. כאשר הנבדק מבצע את הצורות באופן אחר, ניתן להניח שתפיסת הגשטלט שלו פגועה. איכות הביצוע מלמדת על תיאום עין יד, ועל יכולת גרפית.
ניתוח המבחן
לורטה בנדר לא הציגה נורמות מדוייקות לניתוח המבחן, וזה נעשה בעיקר על פי התרשמות הבוחן מאופן הביצוע ומהתוצר. מאוחר יותר, הציגה חוקרת בשם קופיץ נורמות לניתוח הבנדר אצל ילדים. היא ערכה רשימה של עיוותים וטעויות שיכולות להתגלות בהעתקה, ונתנה לכל אחד ציון.
לדוגמא, ביצוע עיגול במקום נקודה, הרחבת או צמצום הזויות, רוטציה של הכרטיס או של הציור, פרסברציה (המשך צורות פתוחות עד גבולות הדף) ועוד. את הציון המצטבר ניתן להשוות לטבלת נורמות גילאיות, וכך לדעת מהי רמתו של כל ילד.
בניתוח פסיכולוגי, ניתנת התייחסות למאפיינים נוספים של הביצוע. לדוגמא, מתייחסים לגודלן של הצורות ולמיקומן על הדף. לדוגמא, מיקומה של הצורה הראשונה (A) צפוי להיות בשליש העליון של הדף.
כאשר היא מופיעה במרכז הדף, בעיקר אם היא מוגדלת, ניתן לשער השערות ביחס לדימוי העצמי של הנבדק. עם זאת, חשוב לדעת שאין תוקף רב לניתוחים אלה, ואת ההשערות העולות מתוך הבנדק חובה לתקף בעזרת מבחנים פסיכולוגים נוספים.