לקויות הלמידה השונות הן אחד הגורמים המקשים ביותר על ילדים להתמודד עם דרישות בית הספר. ילדים שסובלים מלקויות למידה מוצאים עצמם בסביבה שדורשת מהם לעשות בדיוק את מה שהכי קשה להם.
אם זה לקרוא, לכתוב, להבין משמיעה, לפתור תרגילים בחשבון וכולי. בקשיים הללו הילדים מתחילים להיתקל עוד בתקופת הגן, אך הם הופכים להיות משמעותיים יותר ויותר בכיתה א', וככל שהדרישות האקדמיות בכיתות הגבוהות יותר עולות.
בהתחלה, הקושי הוא רק במה שקשור ללימודים – המשימות פשוט קשות יותר, דורשות יותר זמן, ויש יותר סיכוי שהילד לא יצליח.
במהרה הקושי הופך לכדור שלג, שהולך וגדל ופוגע בטווח רחב יותר של פעילויות. התסכול מחוסר ההצלחה, ההשוואה לילדים אחרים שכן מצליחים בקלות, יכולים לגרום לילד לירידה נוספת בתפקוד, לניסיונות הימנעות ממגע בחומרים האקדמיים המאיימים, וכן לירידה בתחושת הערך העצמי, פגיעה בביטחון העצמי, הימנעות חברתית, תחושת בושה ואפילו דיכאון.
הילדים מתחילים לצבור פערים הולכים וגדלים, ובהמשך קשה יותר לגשר על המיומנויות שלא רכשו בגיל צעיר.
איך מאבחנים לקויות למידה?
ניתן להבין את החשיבות העצומה שיש לאבחון של לקויות למידה מוקדם ככל האפשר. כאשר הילד והסביבה יודעים שיש לילד קושי אמיתי, קושי שמקורו נוירולוגי, קושי שאינו קשור במאמץ שהילד משקיע, אינו קשור להתנהגותו, ואינו קשור לרצונותיו, ההתייחסות שלו לעצמו, והתייחסות הסביבה אליו משתנים מאוד.
כאשר האבחון נעשה בשלב מוקדם, ניתן להתאים את הסביבה הלימודית לצרכים של הילד מהרגע הראשון. ילד מאובחן, נתקל בפחות קשיים מילד שלא אובחן – מכיוון שלא דורשים ממנו לעשות דברים שידוע שאינו יכול לעשותם (או שאינו יכול לעשותם לבד).
הילד מקבל סיוע, הדרכה, הוראה מקדמת או משלימה, משלב מוקדם יותר, וכך אינו צובר פערים קשים להשלמה. הילד נתקל בפחות מצבים של תסכול ושל חוסר הצלחה, וכך נמנעת הפגיעה הגדולה בדימוי ובערך העצמי.
כיצד מאבחנים מוקדם?
כדי לאפשר אבחון מוקדם ככל האפשר של לקויות למידה, יש צורך בתשומת לב של האנשים הסובבים את הילד – הורים, גננות, סיעות, פסיכולוגים של הגן, אחות טיפת חלב, רופא ילדים, וכדומה.
אמנם, בגיל הרך בדרך כלל הילדים לא נדרשים לקרוא ולכתוב, או לפתור תרגילים בחשבון. יחד עם זאת, ניתן לראות קשיים המתגבשים בתחומים הללו גם באופן לא מסודר.
לדוגמא, רב הילדים בגיל גן חובה (ואף לפני כן) מתחילים להתעניין באותיות. הם מזהים אותיות, יודעים לכתוב את שמם, מזהים את המילים הכתובות בספר (גם אם אינם יודעים לקרוא אותן, הם מבינים את הקשר בין מה שאמא מקריאה לבין מה שכתוב).
כמו כן, הילדים לומדים לספור, הם מזהים כמויות קטנות בלי לספור אותן, מבינים את היחס בין הרבה למעט, גבוה ונמוך וכד'.
כל אלה מעידים על יכולת מתגבשת של אוריינות, ושל יכולת חשבונית. כאשר ילדים לא מתקדמים בתחומים האלה, ונראה כי הם אינם מבינים דברים באופן דומה, יש מקום להפנותם לאבחון של לקויות למידה.
האבחון
ההורים והגננות יכולים להתרשם, ולחשוד שמשהו לא מתפתח כצפוי, אך בסופו של דבר אבחון של לקויות למידה נעשה על ידי מאבחנים מומחים בתחום.
חלק מהמאבחנים לא עורכים אבחון לפני כניסתו של הילד לבית הספר (יש לכך גם גורמים כלכליים, משום שתוקפו של האבחון פג לאחר מספר שנים, והורים מעדיפים לעשות את האבחון עם הכניסה לבית הספר כדי שלא יאלצו לערוך אבחון נוסף).
האבחון נעשה על ידי מספר מטלות של הילד לבצע, כאשר המאבחן צופה בדרכי עבודתו, ומתרשם מקיומם ומסוג הקשיים הלימודיים מהם הוא סובל.